בית משפט השלום חייב תובעת לצרף תובע נוסף לכתב התביעה בניגוד לרצון התובעת.
על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ע”י עו”ד ניכטברגר
סיפור המעשה
- התובעת ניהלה את חשבון הבנק שלה אצל הנתבע בנק לאומי, במשך שנים רבות בצורה סדירה וטובה. מר משה הינו הבעלים והמנהל של התובעת.
הבעלים של הנתבעת מר משה נפגע בצורה קשה מירי בגפיים התחתונות. הפגיעה הייתה בעצמות, בשרירים ובעצבים. הוגשה תלונה במשטרה-אולם עד היום לא נמצא היורה.
מר משה היה מאושפז חודשים רבים בביתי חולים שונים- ומרותק למיטה לצורך החלמה בביתו, זאת בעקבות הניתוחים הרבים אותם עבר. מר משה באמצעות משפחתו (ואח”כ בעצמו) הודיעו ימים ספורים לאחר הירי – על הפציעה של מר משה, לבנק , כמו גם לגורמים אחרים.
- בעקבות המצב הרפואי של מר משה, התבקש העובד שלו מר שלום- לנהל את התובעת בהעדרו של מר משה. מר משה הורה למר שלום להביא אליו לחתימה – את השקים אותם היה צריך להוציא לספקים ולתשלומים שונים.
- מר שלום ניצל את המצב הרפואי של מר משה ולאחר כחודשיים התחיל לזייף שיקים בעשרות ומאות אלפי ₪-ולמשוך כספים לעצמו, הן ישירות והן באמצעות אחרים.
בסה”כ תוך כ- 4 חודשים גנב מר שלום לעצמו סך של 720,000 ₪ – מחשבון התובעת, בשיקים שהוא זייף את חתימתם.
בנוסף שילם מר שלום מחשבון התובעת, עוד כ- 280,000 ₪ (בשיקים מזויפי חתימה)- לגורמים שונים שלא קשורים לעבודת תובעת- וכך הוא העביר לכיסו באמצעות אחרים עוד מאות אלפי ₪.
- סה”כ משך מר שלום סך של 997,500 ₪- מחשבון התובעת בשיקים מזויפי חתימה.
הוגשה תביעה נגד בנק לאומי
בקשה לצרוף נתבע
- הבנק ביקש לצרף את מר שלום כנתבע נוסף לכתב התביעה- בניגוד לרצון התובעת שהתנגדה לצרוף.
בית משפט השלום אישר את הבקשה.
הערעור למחוזי על צרוף הנתבע לכתב התביעה
- בתקנה 24 קיימים 2 מבחנים לצרוף נתבע נוסף ע”י התובע ו/או הנתבע.
- מבחן אחד הינו: האם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל , בלא שפלוני היה בעל דין, היינו בלא שפסק הדין יחייב גם את פלוני ויהא מעשה בית דין גם כלפיו. (ע”א 83/64 שמעון גראטש נ’ שלמה אליה פ”ד יח (4) 132, 135(.
- המבחן השני הינו:
האם הסעד אותו מבקש התובע עשוי להשפיע ישירות על זכויותיו של האדם אותו מבוקש לצרף כבעל דין, שאז על בית המשפט ליתן לו כמובן “…זכות להשמיע את דבריו בטרם יתן פסק דין העלול לקפח את זכותו”. (ע”א 273/85 יורם גיל נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ פ”ד מא (2) 294,29).
- 2 המבחנים מצביעים בבירור על כך, שאין צורך לצרוף מר שלום כנתבע לכתב התביעה, כדי ליתן פס”ד. פס”ד בתיק זה לא יהווה מעשה בית דין כלפי מר שלום.
ההליך בתביעה זאת לא יפגע בזכויותיו של מר שלום.
- יוער כי ע”פ הפסיקה -ביהמ”ש מצרף נתבע רק במקרים נדירים, כאשר הבקשה עומדת ב- 2 המבחנים, כאמור לעיל. או אולם ביהמ”ש לא יתערב וכפה על תובע לצרף נתבע, במיוחד כאשר למבקש יש אפשרות לצרף את הנתבע , כצד ג’ ו/או להזמינו כעד.
- חיוב לצרוף אדם כנתבע ע”י התובע כנגד רצונו- אינה מתיישבת לכאורה עם הכלל הרגיל לפיו התובע הוא שיוזם את התביעה וקובע את עיתוי הגשתה, את העילות שבגינן יתבע, את הסעדים שיבקש ואת זהותם של הצדדים לתביעה (בכפוף לכללים ולמגבלות הקבועים בדין אשר מצמצמים את המסגרת הזו, כדוגמת כללי התיישנות. ראו: קלמנט, בעמ’ 172 ו-187). הכלל שלפיו התובע הוא שקובע את מסגרת התביעה עולה בקנה אחד עם התפיסה של אוטונומיה אישית, ונתמך גם בשיקולי יעילות, שהרי חזקה על אדם שידע לשקול את האינטרסים שלו באופן מיטבי. כלל זה אף מתבקש לנוכח שיטת המשפט הנוהגת בישראל, שמטילה על התובע את הנטל להוכיח את עילות התביעה, עניין שלו הוא אמור להיערך. צירופו של תובע על-כורחו לתביעה קיימת חותר אפוא תחת נקודת מוצא זו. צירוף כפוי של תובע אף צפוי לעורר קשיים מהיבטים הנוגעים לניהול ההליך.
- מהסיבות שתוארו, ואף מטעמים נוספים הקשורים בהן, סבר במלומד ד”ר זוסמן כי “כאשר מבקשים לצרף תובע נוסף, הדעה הרווחת היא, כי הצירוף תלוי בהסכמתו, שכן אין אדם תובע על כרחו” (זוסמן, בעמ’ 206). ואמנם, בתי המשפט בערכאות השונות אימצו כלל זה בעת שדנו בבקשות לצירוף תובעים מכוחה של תקנה 24 לתקנות (ראו למשל: ע”א 215/91 אגתן בע”מ נ’ לים בע”מ, פ”ד מח(2) 43, 48 (1994) (להלן: עניין אגתן); ת”א (שלום ת”א) 38639-08-10ברנדס נ’ גו פורקס בע”מ (17.4.2011)).
אם כן, הדעה הרווחת היא שאין כופים על תובע לתבוע.
- בפסיקה ובספרות ניתן לאתר מענים וחלופות חלקיים לאמצעי של צירוף תובע בעל-כורחו. מענה עקיף ראשון נמצא בכך שבמקרים שבהם נקבע כי יש מניעה לצרף צד זר להליך כתובע, הוא צורףכנתבע או נתבע פורמאלי (ראו והשוו: רע”א 6562/99 ירדן נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ (31.5.2000) (להלן: עניין ירדן); עניין אגתן, בעמ’ 48; המ’ (מחוזי ת”א) 620/68 רץ נ’ לביא, פסקים (מחוזיים) ס”א 335 (1968));זוסמן, בעמ’ 206; רוזן-צבי, בעמ’ 605). מענה עקיף נוסף נמצא בהרחבת תחולתה של הדוקטרינה של “מעשה בית-דין” ביחס לאדם שלא היה צד להתדיינות קודמת, מכוחה של “קרבה משפטית” ולנוכח “הסכמה משתמעת” שלו להיות קשור בתוצאותיה של אותה התדיינות. הסכמה זו יכולה להילמד, בין היתר, מסירובו של הצד הזר להצטרף להליך. כך נקבע כי “כאשר צד שיש לו עניין בתוצאות ההתדיינות מתנגד לצירופו להליך, ואף מסרב להצטרף אליו מיוזמתו, עשוי להיות בכך משום גילוי עמדה שהוא אינו חפץ להתדיין, וכי הוא מקבל את תוצאות אותה התדיינות גם אם הן נגדו” (ע”א 735/07 צמרות חברה לבנין נ’ בנק-מזרחי טפחות, פסקאות 28 ו-33 (5.1.2011) (להלן: עניין צמרות); ראו עוד: המ’ 676/61 צדוק נ’ חברת מתיישבי ראשון לציון, פ”ד טז 144, 149-148 (1962); רע”א 7831/99 צוריאנו נ’ צוריאנו, פ”ד נז(1) 673, 691-690 (2002) בדעת המיעוט של השופטת (כתוארה אז) ד’ ביניש); רוזן-צבי, בעמ’ 605-601).
- ביהמ”ש קמא לא נימק מהם התנאים החריגים המיוחדים שנוצרו- לכך שביהמ”ש קמא חורג מהכלל, שאין לחייב תובע לתבוע גורם נוסף. אין כל הנמקות , המסבירות את החלטתו החריגה של ביהמ”ש קמא -לחייב את התובעת לצרף נתבע נוסף. מה עוד שיש לנתבע חלופות לצירופו של מר חיג’אזי לכתב התביעה, הן כצד ג’ והן כעד.
- טעה ביהמ”ש קמא כאשר הסתמך על פס”ד-רע”א 5572/06 שרותי בריאות כללית נ’ קורלנד ואח’. שכן פס”ד זה , מתייחס לבקשה של שרותי בריאות כללית עצמה, לצרפה כתובעת.
להלן הבר”ע :”בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש’ ברלינר), בה נדחתה בקשת המבקשת להצטרף כתובעת בהליך המתנהל בין המשיבים“. (ראה סעיף 1 לפס”ד)
לא דובר בפס”ד זה על חיוב של תובע, ע”י ביהמ”ש- לצרף נתבע נוסף !!!
- טעה כב’ ביהמ”ש קמא, שכלל לא דן באפשרות של הנתבע לצרף את מר שלום כנתבע צד ג’ ו/או לזמנו כעד. זאת למרות שהבנק בעצמו ביקש (לחלופין) לצרף את מר שלום כנתבע צד ג’.
- ניתן לראות את הטעות של ביהמ”ש קמא, גם בהחלטת של כב’ השופט סולברג , ב-רע”א 2228/15, ג.טי. אס. פאור בע”מ נ’ נתיבים דרום בע”מ.
“1. במוקד הבקשה שלפני – החלטה על צירוף צד ג’ כבעל דין דרוש “כנתבע פורמאלי” לתובענה על-ידי בית המשפט, בהתאם לסמכותו על-פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984( להלן: “התקנות”(, שלא על-פי בקשת התובע ובעל ּכורחו של הנתבע המצור“.
- בהחלטה זאת קבע כב’ השופט סולברג:
“23. מכל מקום, העובדה כי צד שלישי מחזיק במידע או זווית ראיה חיונית לבירור התובענה, אינה הופכת אותו מיניה וביה לבעל דין דרוש, אלא יתכן וניתן להסתפק בהעדתו על-ידי מי מבעלי הדין הקיימים.“
“כאמור, כפי שקבעה הפסיקה אין די בצורך במידע מצד שלישי, גם אם מדובר במידע חיוני ורחב היקף, כדי להצדיק צירופו לתובענה כבעל דין.”
- זאת ההחלטה של כב’ השופט סולברג כאשר הבקשה הייתה לצרוף צד ג’ תביעה.
קל וחומר כאשר מדובר בחיוב התובעת- להוסיף נתבע לכתב תביעתה !!
- מכאן- שטעה ביהמ”ש קמא שקבל את בקשת כה חריגה של הבנק , לחייב את התובעת לצרף נתבע-זאת בניגוד לפסיקה ולכלל שאימצו בתי המשפט השונים, כאמור לעיל. שכן אין במצב הנוכחי ובתביעה שהוגשה ע”י התובעת, תנאים מיוחדים ו/או הגבלות- שמונעות את הבנק הנתבע, לצרף את מר שלום- או כצד ג’ או לזמנו כעד.
החלטת בית המשפט המחוזי בערעור
- ” אכן טענת הבנק כי לשם ברור ההליך צריך יהיה לקבוע שונות גם בעניינו של מר שלום (זייפן השקים – ד.נ) …אולם שיקול שזה אינו חזות הכל והמענה לעניין זה יכול שיהיה בהזמנת מר שלום למסירת עדות או למשלוח הודעה צד ג’….. טענת התובעת בתביעתה הינה כי אסור היה לבנק לכבד שיקים מזויפים בחשבונה וכי התרשל בעשותו כן, בשים לב לשוני בחתימות על השקים ולכך כי אלה שיקפו חריגה מההתנהלות הרגילה בחשבון. מדובר בהקשר זה בעילה עצמאית ונפרדת הקשורה ביחסים בין התובעת לבין הבנק במובחן מסוגיית הגורם המזייף“.
“נוכח האמור לעיל הערעור מתקבל . החלטתו של ביהמ”ש קמא המורה על צירוף מר שלום כנתבע מבוטלת“
הכותב : עו”ד ניכטברגר דורון, ראשון (B.A )בכלכלה מהאוניברסיטה העברית.
עו”ד ניכטברגר – עובד בכיר לשעבר בבנק הפועלים, עבר לימודים והשתלמויות רבות בנושאי ניירות ערך ואשראי במסגרת הכשרה למנהלים בבנק. עו”ד אזרחי מסחרי, מתמחה בפתרון בעיות אל מול הבנקים, הלבנת הון והקמת קרנות גידור.