ניסיון לסגירת חשבון צ’יינג’ (נותן שירותי מטבע) ע”י הבנק
לקוח צ’יינג’, נותן שירותי מטבע – קיבל הודעה מהבנק שלו, הבנק הבינלאומי- כי תוך 30 יום הוא סוגר לו את חשבון הבנק. הבנק טען טענות מעורפלות על פעילות חורגת. כגון פעילות הנוגדת להוראות הרשות להלבנת הון ופריטת שיקים שלא כדין.
פתח דבר
- אדם הרוצה לפתוח חשבון צ’יינג’, נותן שירותי מטבע, (נש”מ) בלשון הפורמאלית- הוא זקוק לאישור/רישיון ממשרד האוצר, מהמפקח על שירותים פיננסים. כמו גם מרשות המיסים בישראל , מ-רשם נותני שירות מטבע.
- הצ’יינג אמור לפעול ע”פ צו: לאיסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רשומים של נותן שירותי מטבע, למניעת הלבנת הון ומימון טרור-2014).
- ע”פ סעיף 8 לצו, הצ’יינג חייב לדווח ישירות לרשות להלבנת הון על פעולותיו. הדיווח נעשה בשידור ישיר.
- ע”פ סעיף 2 לצו, הצ’יינג צריך למלא טופס הכרת לקוח, למקבל שירות קבוע , ביחס לפעולות החייבות בדיווח.
- ע”פ סעיף 9(2)(ו’)(1) לצוו- מותר לצ’יינג לנקות שיקים.
- בעקבות הודעת הבנק על סגירת החשבון, הוגשה ע”י הח”מ בקשה לבית המשפט, לצו עשה – שימנע את סגירת החשבון של חשבון צ’יינג’. כמו כן התבקש הבנק להחזיר לצ’יינג את האפשרות לבצע העברות באינטרנט. העברות שהבנק חסם בשרירות לב, ללא הודעה מוקדמת.
- לעסק הצ’יינג היו את כל האישורים הנדרשים, כולל:
- אישור כנותן שרותי נכס פיננסי -(מט”ח).
- אישור כנותן שרותי אשראי- (הפקדת שיקים, ניכיון שיקים מזומן וכו).
טענות התובע הצ’יינג – נגד הבנק
- הבנק מתוך רצון ברור לא לפתוח אצלו חשבונות נש”מ – נותן שירותי מטבע, עיכב במשך יותר משנה את תשובתו לתובע – בכל הנוגע לפתיחת חשבון אצל הנתבע. זאת למרות שהתובע העביר לבנק את כל האישורים הנדרשים.
- מיד אם פתיחת חשבון הבנק אצל הנתבע. הבנק עשה ככל שביכולתו להקשות על התובע. הבנק הגביל את הפעולות שהתובע היה זקוק להם, כדי לבצע את עבודתו השוטפת:
- הפסקת האפשרות לבצע העברות באינטרנט (לאחר שבועיים)- למרות הבטחה מפורשת ואף אישור בכתב לבצע העברות באינטרנט.
- איסור להפקיד שיק של צד ג’. פעולה יום יומית של התובע.
- אי מתן סורק שיקים- למרות הבטחה מפורשת.
- לבנק אין כל עילה לסגור את החשבון. הבנק לא הצביע על מהמקור החוקי שלו לטענה- כי הצ’יינג לא יכול לפרוט שיקים.
- טענות הבנק להלבנת הון לא היה להם כל בסיס, שכן הצ’יינג מדווח באופן ישיר על פעולותיו לרשות להלבנת הון- ואין כל חקירה או תלונה של הרשות להלבנת הון נגדו.
- התובע טען בבית המשפט כי טענת הלבנת ההון היא טענה בעלמה-וכי הבנק טען טענה כללית שלא עונה על הגדרת איסור הלבנת הון, ע”פ החוק.
- צו איסור הלבנת הון
3. (א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.
ב) (1) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא דווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי שמונה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, “מסירת מידע כוזב” – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח;
(2) המוסר מידע כוזב כאמור בפסקה (1), לגבי רכוש אסור, דינו – העונש הקבוע בסעיף קטן (א).
4. העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, “ידיעה” – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין. - הבנק לא הביא כל ראיות לטענות שלו הן בעניין פריטת השיקים והן בעניין הלבנת ההון.
- מהלך המשפט– כחודש לאחר המשפט ביקש הבנק לקבל מהצ’יינג , העתקים של כ-100 פעולות שביצע הצ’יינג. הבנק ביקש להכניס לתיק את המסמכים שקיבל כראיות. זה היה נסיון מאורח של הבנק להביא ראיות כל שהם לחיזוק טענותיו.
- הח”מ התנגד בטענה כי כל הראיות שמביא הבנק אמורות להיות נכונות ליום בו הבנק הודיע על רצונו לסגור את החשבון.
- בפס”ד מחוזי מרכז של כב’ הנשיאה הילה גרסטל, ת”א 43887-01-13, אם.אל.ג.א. מימון והשקעות בע”מ נ’ בנק הפועלים, נקבע:
“המועד הקובע לבחינת סבירות החלטתו של הבנק לסגור את החשבון הוא היום/המועד- בו נכתבה הודעת סגירת החשבון”.
סוף דבר
בשלב זה, לפני דיון ההוכחות הציע בית המשפט כי התביעה תתקבל, כך שחשבון הבנק של הצ’יינג’ לא ייסגר והבנק יאפשר לצ’יינג’ לבצע העברות כספים באינטרנט.
לבנק לא הייתה ברירה- מכיוון שהתברר לו כי אין בידיו כל ראיות כדי לבסס את טענותיו נגד התובע, הצ’יינג’, שכן כאשר בנק מעוניין לסגור חשבון בנק, נטל הראייה הוא על הבנק.