תביעות בנקים

עו”ד ניכטברגר דורון (B.A בכלכלה) עוסק בתביעות נגד הבנקים

תביעות בנקים אינן נדירות כפי שנהוג לחשוב, וסיכויי ההצלחה בהן גבוהים, אם קיימת עילת תביעה אמיתית. תביעות נגד בנקים אפשריות מכיוון שלבנקים, בניגוד לחברות מסחריות אחרות, יש חובות ציבוריות, חובת זהירות וחובות אמון, מוגברות בהיקפן ובמחוייבותן, מאלו של גופים מסחריים, אשר רוב מעיניהם הוא הרווח של בעליהם ושל מחזיקי המניות השונים.
לבנקים יש חובת אמון ראשונית כלפי הלקוחות שלהם, חובה שקודמת אפילו לחובתם לבעלים של הבנק.

לכן בעת הגשת תביעות בנקים, בית המשפט יבדוק את האחריות וחובת הבנק, באור אחר מאשר היה בודק ובוחן חברה מסחרית רגילה.

החובות המוטלות על הבנקים הינן:
•חובת האמון של הבנקים
•חובה הציבורית של הבנק כלפי הלקוח
•חובת הזהירות של הבנק
•שמירה על האינטרסים של הלקוח
•חובות חוזיות ונזקיות (רשלנות הבנק)
•חובת תום הלב של הבנק
•חובת הזהירות; חובה שלא להסתיר מידע חיוני במהלך מו”מ לכריתת חוזה
•תום-לב במתן אשראי

תביעות בנקים – חובת האמון של הבנקים

1. “הבנק הינו גוף מסחרי ציבורי אשר האחריות שלו וחובת האמון כלפי הלקוח חורגת מהיחסים המקובלים הרגלים בין לקוח לנותן שירותים. לכן חלקים מהמשפט הציבורי חלים על הבנק”.( פרופ’ אריאל פורת, אחריותם של הבנקים בגין רשלנות- התפתחויות אחרונות, ספר השנה של המשפט בישראל(תשנ”ב- תשנ”ג, 324).

“כללי המשפט הציבור באים להבטיח את התנהלותו של המסחר הבנקאי ולשמור על האזרח הקטן הלקוח, ששם את אמונו בבנק”.

2. בפסק דין בבית המשפט העליון – טפחות בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ נתן צבאח,
מדגיש כבוד ביהמ”ש את חובות האמון המוטלות על הבנק, המחייבות אותו להזהיר את הלקוח ולא להטעות אותו מתוך אינטרסים כלכלים של הבנק.

3. בפס”ד ויינטרוב אלה ואח’ נגד בנק איגוד, קבע ביהמ”ש העליון:
 “הכלל הוא שהבנק אינו יכול להציע ללקוחותיו לבצע פעולות שיש לו עניין בהן, אלא אם כן נאמר במפורש ללקוח כי הבנק הוא בעל עניין, והוא פועל לטובת עצמו ולא לטובת הלקוח”.

4. בפס”ד טפחות בנק משכנתאות בע”מ נ’ נתן צבאח. “חובת האמון המוטלות על הבנק מחיבות אותו להזהיר את הלקוח”. בית המשפט לא קיבל את טענות הבנק כי הלקוח פעל ע”פ שיקול דעת עצמאי.

תביעות בנקים – תפקידו וחובתו הציבורית של הבנק כלפי הלקוח

1. בפס”ד ויינטרוב אלה ואח’ נגד בנק איגוד, קבע ביהמ”ש העליון. “כידוע הבנקים ממלאים תפקידים ציבוריים רבים, וחלקים מן המשפט הציבורי חלים עליו, כמו גם על חברות ביטוח; הבנקים מוחזקים כגופים מקצועיים ומיומנים ביותר; לבנקים כלים, כישורים ואמצעים טכניים שאינם מצויים אצל יחידי הציבור; הבנקים גובים טבין ותקילין כנגד שירותיהם; לקוחות נותנים אמון מיוחד בבנקים ובפקידיהם, אותם לקוחות סומכים על הבנקים ועל צוותיהם מהמנהל הבכיר ועד לפקיד הזוטר”.

2. באותו פס”ד וינטרופ אלה נ’ בנק איגוד בע”מ: “באותם מקרים בהם הבנק חורג מהנוהל המקובל, נדרש ביהמ”ש להקפיד הקפדה יתרה……..להבטיח את התנהלותו התקינה של המסחר הבנקאי ולשמור על האזרח קטן-הלקוח המשקיע, ששם את אמונו בבנק”.

תביעות בנקים – חובת הזהירות של הבנק

1. “מערכת היחסים אשר בין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת. ייחודה נגזר מהסתמכות קהל הלקוחות על הבנק והאמון אשר רוחש הציבור למוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפשים בעיני הציבור כסמכות מקצועית. ברשות הבנק מצוי מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק, כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים אשר אינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים, ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו כדי להקדים פני נזק אפשרי, למרות שיש בכוחו לעשות כן”

2.. השופטים רובינשטיין ואוקון במאמרם סבורים כי: “חובת זהירות מושגית של בנק כלפי הלקוח קיימת זה מכבר, ברם הגדרת הבנק כנאמן הציבור לבוא לידי ביטוי בהחמרת אמצעי הזהירות שמצופה לנקוט. ואכן בנקודה זו רואים התפתחות מתמדת בכיוון העצמת רמת הזהירות המוטלת על הבנק”.

תביעות בנקים – שמירה על האינטרסים של הלקוח

1. כב’ השופט חשין –קבע את החובה של הבנק בשמירה על האינטרסים של הלקוח:

“בגדרי החוזה שבין הבנק לבין לקוחו אמור הבנק – במלאו אחרי הוראות לקוחו – לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו. חובת זהירות “שתולה”, אפוא, בחוזה אשר בין הצדדים אף ששורשיה בדיני הנזיקין”

2. ההלכה הפסוקה קבעה כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות. במסגרת חובה זו: “הבנקים חייבים להשתמש בכוחותיהם לטובת הלקוחות. חובה זו אינה נהדפת מול אינטרס נגדי של הבנק. גם אם הבנק נקלע למצב של נאמנות כפולה, העשויה להתעורר באיזון אינטרסים של טובת הלקוח מחד גיסא ושל רווחיות הבנק מאידך גיסא, נדרש הבנק לפעול תוך שמירה על אמות מידה של טוהר, יושר והגינות”.

ג. נרקיס, מ. מור, חובות החלות על הבנקים, המכון למחקרי משפט וכלכלה בע”מ.

3. פעולת הבנק חייבת שתעשה בהתאם לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ והשקעות בשנת 1995 ובמיוחד בהתאם לסעיף   12 לחוק “התאמת השרות לצרכי הלקוח”. כלומר לא יכול הבנק להעדיף את האינטרסים שלו על חשבון הלקוח. לבנק יש חובה לפעול על פי כללים של שמרנות בנקאית ומסחר הוגן.

תביעות בנקים – רשלנות הבנק-חובות חוזיות ונזקיות

1. רשלנות הבנק-

“לא ניתן לספק רשימה ממצה של המקרים בהם ימצא הבנק אחראי כלפי לקוחו ברשלנות, ועם זאת מסקירה של פסקי-דין בארץ ובמשפט המקובל עולה, כי הבנק עשוי להימצא אחראי עקב אי-הגנת לקוחו …………., או עקב עצה רשלנית שנתן”.

בן אוליאל ר’ “דיני בנקאות”, המכון למחקרי חקיקה ופסיקה הפקולטה למשפטים אונ’ ירושלים, 92.

תביעות בנקים – חובות חוזיות וחובות בנזיקין

הקשר בין בנק לבין לקוחו הוא, ביסודו, קשר שבחוזה, וחלות עליו מספר מערכות דינים. הפסיקה החדשה יצרה זיקה בין חובת תום-הלב בדיני החוזים לאלמנטים הדרושים לצורך יישום עוולת הרשלנות. נקבע, כי בצד החוזה שבכתב, קיימות תניות והסכמות מכללא הנדרשות מטיב היחסים אשר בין השניים – וביניהן חובת הזהירות הכללית שבין “שכנים”. בגדרי החוזה שבין הבנק לבין לקוחו אמור הבנק – במלאו אחרי הוראות לקוחו – לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו. חובת זהירות “שתולה”, אפוא, בחוזה אשר בין הצדדים אף ששורשיה בדיני הנזיקין]. עם זאת, היא עשויה להיות רלבנטית גם לעניין אחריותו בנזיקין של הבנק כלפי הלקוח לתניית פטור יש את הכוח לשלול את חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו. עם זאת, יש לפרש את תניית הפטור בהתאם לנסיבותיה. במשפט המקובל נקבע כי הגישה הנכונה היא לנהוג בקיומה של תנית פטור כאחת מן העובדות הרלוונטיות לצורך בדיקת חובת הזהירות.

תביעות בנקים – חובת תום הלב- של הבנק

שיקול הדעת הנתון בידי הבנק אם לתת אשראי ללקוח או לא, מאפשר לבנק כוח עצום אל מול אותו לקוח. בבחינת “ברצותו מחיה וברצותו ממית” במובן הפיננסי.
על מנת למנוע שרירות לב, מכפיף החוק זכות זו של הבנק לחובת תום הלב אשר מוטלת על הבנק. על פי חובה זו לא תתכן, לדוגמה, הפסקת האשראי, בשל גחמה של אחד מפקידי הבנק. על הבנק לנמק ולספק סיבה סבירה להחלטה כזו. ובעיקר, עליו לענות על הכלל של מתן אפשרות ללקוח לתקן את הסיבה אשר בגינה החליט הבנק לפגוע בתנאי האשראי שאושרו לו מלכתחילה. ואף אם לא הצליח, על הבנק להתריע ולאפשר לו זמן סביר של התארגנות למצב החדש. הבנק מחוייב בעצם לגלות אחריות ללקוח ולהרעה העשויה לחול במצבו הכלכלי בשל פגיעה מיידית באשראי שלו. כל הפרה של חובת תום הלב של הבנק עלולה לחשוף אותו לתביעת הנזקים שנגרמו ללקוח.

תביעות בנקים – חובת הזהירות; חובה שלא להסתיר מידע חיוני במהלך מו”מ לכריתת חוזה

פס”ד של העליון- טפחות בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ אורית נצר,

בית-המשפט הוסיף את הדברים הבאים: “פרופ’ ג’ שלו מסבירה בקומנטאר שלה על כריתת חוזה , שחובת הגילוי הינה אחד הכללים העיקריים הנובעים מן ההוראה שבסעיף 12, לחוק החוזים והיא מדגישה, כי יתר גילוי נדרש בעסקאות שטבוע בהן יסוד חריף של הסתמכות צד אחד על משנהו. ועוד: ‘שאלות הנשאלות במהלך המו”מ עשויות להרחיב את היקף החובה בעוררן את הכרת הצד כלפיו נטענת חובת הגילוי לאי-ידיעת השואל את הפרטים החיוניים להחלטתו’. למעשה, אחד מייעודיו העיקריים של סעיף 12 אינו אלא מניעת מקרים מן הסוג שלפנינו, שבהם נוקט אחד הצדדים התנהגות שעל פניה נראית ערמומית ומניח לצד האחר ליפול בפח הנחותיו המוטעות. סעיף 12 תובע מן הצד שבאמתחתו הידיעה לסלק את הטעויות שבהן שרוי הצד האחר, ובענייננו נעשה ההיפך מזה. החובה שלא להסתיר מידע חיוני במהלך משא ומתן ולנקוט זהירות סבירה בהצגת העובדות עוגנה בפסקי-דין רבים של בית-משפט זה.,

כב’ הנשיא שמגר צעד נוסף מעבר לגבולות סעיף 12 הנ”ל בקובעו, כי אף הודעה רשלנית אסורה היא במהלך משא ומתן לכריתת חוזה ורשלנות, כידוע אינה באה בגדר חוסר תום-לב: ‘החובה הכללית לנקוט אמצעים סבירים למניעת נזק מאדם הופכת, במהלך ניהולו של משא ומתן לחובה קונקרטית ומוגדרת יותר; חובה היא שלא ליתן הודעה רשלנית אשר יש בה כדי להטעות את הצד השני למשא ומתן…..’ “החובה להימנע ממסירת מידע רשלנית כמוסבר לעיל קיימת במקום בו יכול היה המזיק לצפות, כי הצד האחר למו”מ יסתמך על דבריו שבכתב או שבעל-פה או על התנהגותו…”.
בקובעו את ההלכה הנ”ל נסמך הנשיא שמגר דווקא על סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המקימים לצד למשא ומתן אחריות נזיקית בגין מצג שווא רשלני במקרה כאמור לעיל

תביעות בנקים – תום-לב במתן אשראי

הלכת בית-משפט העליון בעניין זה נקבעה בפסק דין, אלתית בע”מ נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ.

וכך נפסק:

“… התנאי הנדון הינו תנאי סביר ביחסים בין בנק ללקוחו, על פיו שומר לעצמו הבנק את הזכות להחליט, אם ומתי ליתן הלוואה נוספת ללקוחו. ללקוח אין כל חזקה על כספי הבנק, ואין לו כל זכות קנויה לקבל הלוואות עד סכום מסויים. לפיכך, כשהוא מתקשר עם הבנק, וזה ניאות להלוות לו כספים עד גבול מסויים, ובלבד שיוכל בכל פעם שיתבקש ליתן הלוואה או אשראי ללקוח לשקול את עמדתו מחדש, לאור הנסיבות אותה שעה (מצבו הכלכלי של הלקוח, מטרות ההלוואה וסיכויי החזרתה) – אין בכך כל קיפוח של הלקוח או מתן יתרון בלתי-הוגן לבנק. “יתרון” זה של הבנק ליתן או לא ליתן הלוואה ללקוחו היה לו אף קודם כריתת החוזה בין הצדדים”. ….” אין להבין קביעה זו בצורה המקשה על הלקוח, כאילו מתן האשראי כמוהו כ”מחווה” אשר עושה הבנק. יש לפרשה כך, כי בכל פעם בו הבנק שוקל מחדש אם להפסיק את מסגרת האשראי אם לאו – עליו לעשות זאת בצורה סבירה ולא באופן שרירותי. כלומר יש להחיל את עקרונות תום-הלב בבדיקת מעשיו של הבנק”

מידע נוסף בנושא תביעות בנקים:
– תביעה נגד הבנק בנושא זכויות חתימה