משפט מינהלי מאופיין בתפיסה גופי הממשל והמינהל כנאמני ומשרתי הציבור – ולכן מוטלות עליהם חובות מוגברות באשר ליחסן לאזרחים, חובות שאינן מוטלות באופן רגיל על גופים פרטיים מסחריים.
משפט מינהלי הוא חלק מהמשפט הציבורי, שענייננו מערכת יחסי גומלין – קבוצת כללים המסדירה את יחסי המנהל והפרט. מטרותיו – מחד, מתן סמכויות וכוחות לרשות על מנת שזו תוכל לבצע את הפעולות אותן היא נדרשת לבצע, ומאידך הגבלת הקף הכוח והסמכויות על מנת שלא ייווצר מצב בו יש שימוש מוטעה בכוח תוך פגיעה בפרטים. כתוצאה מכך נורמות המשפט המנהלי מצויות במדרג נורמטיבי גבוה מאלו של המשפט הפרטי ומחמירות יותר.
מפגש מנהלי מדגיש את אחד ההבדלים המרכזיים שבין האדם הפרטי לבין גוף המנהלי, והוא הדרישה לקיומו של עקרון החוקיות. בניגוד לבני אדם, אשר העיקרון כלפיהם הוא כי “כל שלא אסור – מותר”, הרי שביחס לגופי המנהל והממשל, הדרישה הפוכה – כלומר “כל שלא מותר במפורש בחוק – אסור”. לכן, כל פעולה מנהלית דורשת סמכות מפורשת בחוק בתקנה או בצוו.
משפט מנהלי מדגיש כי פעולות המינהל נתונות לחובות מוגברות באשר להחלטות המינהל כלפי האזרח: במבחני סבירות, חובת השוויון, זכות טיעון, חובת ההנמקה, מכרז הוגן, ההסתמכות וכו. משפט מינהלי מבוסס על התפיסה כי האזרח הקטן זכאי ונדרש להגנה מול הרשויות החזקות.
בית המשפט העליון קבע בפס”ד בע”א 2299/99 אברהם שפייר ואח’ נ. חברת דיור לעולה בע”מ, פ”ד נה(4) 213, 233 :
“אכן, היחיד הניצב לפני הרשות אין ברירה-של-ממש בידו אם ייעתר לדרישת הרשות, אם לאו, שבידי הרשות הכוח לכפות עליו את רצונה אף אם אין לדרישתה כל עיגון בדין. מקור הכוח הוא במונופול המוקנה לשלטון בביצוען של פעילויות מסוימות – אישור, רישוי, רישום וכיו”ב – ובהיעדר חלופה זמינה העומדת לרשות היחיד”.
עו”ד דורון ניכטברגר סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים בתחום משפט מנהלי, ומשלב ניסיון במשרות בכירות בגופי מינהל שונים. התוצאה ידע מקצועי ומומחיות בתחום מינהל משפטי המבטיח מימוש מקסימאלי של זכויותיכם כנגד הרשויות.