סיפור המעשה
הגב’ אורנה, ניהלה חשבון עו”ש בבנק.
אורנה גרושה אם לילד עבדה בעבודה קבוע והרוויחה כ-5,000 ₪ בחודש. כסף אותו העביר מקום העבודה מידי חודש לחשבון הבנק.
בנוסף אורנה קיבלה דמי מזונות כ-2000 ₪ בחודש. אורנה גרה עם ילדה בשכירות בדירת עמידר. לאורנה לא היו כל ביטחונות.
הוצאות אורנה ע”פ תדפיסי חשבון העו”ש, היו כ- 11,000-12,000 ₪ בחודש.
כדי לממן את הפער ההולך וגדל מידי חודש, הבנק העמיד לנתבעת מספר הלוואות, זאת למרות שלנתבעת לא היו כל ביטחונות.
אורנה לא הצליחה לכסות את הוצאותיה החודשיות והבנק הגדיל לה את מסגרת האשראי בעו”ש מסגרת עו”ש בסך 20,000 ₪ ועוד מסגרת גמישה בסך 5,000 ₪.
ובנוסף נתן הבנק לאורנה מדי פעם הלוואות נוספות. במשך כמה שנים, קיבלה מהבנק 4 הלוואות שונות בסך של 90,000 ₪.
אורנה שוב פנתה לבנק, עקב חוסר יכולתה לעמוד בהחזרים החודשיים של ההלוואות וחוסר יכולתה לכסות על הפער בין הכנסותיה והוצאותיה החודשיות.
הבנק הציע לתובעת לקבל הלוואה בסך 100,000 ₪, לכיסוי כל ההלוואות, ולכיסוי חלק מיתרת החובה בחשבון.
הבנק שהיה ללא כל ביטחונות כנגד האשראי הרב שנתן לנתבעת, ביקש מאורנה כי תדאג לערב שיחתום על ההלוואה החדשה.
ואמנם נמצא הערב שחתם על הלוואה בסך 100,000 ₪, שהעמיד הבנק לאורנה. אולם אורנה לא הצליחה לעמוד בהחזרי ההלוואה ובתשלומים השוטפים והבנק העמיד לה הלוואות נוספות מפעם לפעם.
בשלב מסוים הבנק הפסיק להגדיל את האשראי, הבנק החזיר חיובים, ביטל הרשאות וכרטיסי אשראי , עד שהחשבון של אורנה הוגבל והוגשה תביעה נ’ אורנה ולאחר שהתברר כי לאורנה אין כל אמצעים לשלם את חובה, הוגשה תביעה נ’ הערב.
התנהלות הבנק בחשבון של אורנה
יוער כי אין צורך להיות מנוסה, כדי להבין שהבנק נהג ברשלנות קיצונית, בניהול החשבון של אורנה:
א. לאורנה היו הכנסות משכר ודמי מזונות בסך של כ- 7,000 ₪ לחודש.
ב. הבנק נתן לנתבעת מסגרת בחשבון העו”ש, בסך 20,000 ₪ ועוד 5,000 ₪ מסגרת גמישה. כלומר סה”כ מסגרת בסך 25,000 ₪.
כבר בשלב זה ניתן להבין כי אין כל התאמה בין המסגרת שנתן הבנק לנתבעת, לבין כושר ההשתכרות שלה. הפער הוא קיצוני ומעורר תהיות קשות !!!
הפער בין ההכנסה של אורנה והמסגרת שנתן לה הבנק, הוא עצום וחורג בהרבה מהתנהלות הרגילה של הבנק, בניהול חשבון עו”ש !!!!
ג. הוצאות אורנה היו בין 11-12 אלף ₪ לחודש. כלומר פער של כמעט כ- 4,500 ש”ח בין ההוצאות להכנסות של אורנה, כל חודש !!!!
ד. הבנק לא עצר את אורנה, אלה דאג לתת לה הלוואה ועוד הלוואה ועוד הלוואה, כדי לכסות על פערי ההכנסה וההוצאה החודשיים,. וכדי להראות מרעית עין, של עמידה בתשלומי ההלוואות, ע”י אורנה.
אורנה הגיע לסה”כ של כ- 115,000 ₪ חובות, ללא כל ביטחונות, עם הכנסה חודשית של כ-7,000 ₪ !!! לעומת הוצאות של כ 12,000 ₪ בחודש !!!
ערב להלוואה
הערב חתם על מסמכי ההלוואה וכן חתם על מסמך גילוי לערב.
יוער כי הבנק , במועד החתימה של הערב על ההלוואה, או בכל מועד אחר, לא הודיע לערב להלוואה כי החשבון של אורנה לא נוהל בצורה תקינה וכי אורנה צוברת כל חודש חוב של כ- 5,000 ₪ , בגין הפערים בין הכנסותיה להוצאותיה החודשיות ותשלומי ההלוואות בחשבונה.
אין ספק כי הבנק ראה בחתימת הערב להלוואה הזדמנות פז, לשפר את ביטחונותיו, שהיו באותו מועד, אפס בלבד.
בסעיף 4 למסמך גילוי לערב (נספח א’), נכתב: ” ערבותי על פי חוזה הערבות הינה כחוב נערב המחליף חוב קיים בבנק. ידוע לי כי החוב הקיים נפרע כסדרו”.
בסעיף זה יש הטעיה ברורה של הבנק כלפי הערב. אורנה מעולם לא הצליחה לעמוד בהסדרי ההלוואה שהיו לה ולפרוע את חובה באופן סדיר.
הסיבה היחידה לפירעון “סדיר” לחוב הקיים באותה תקופה, הוא מתן הלוואה ועוד הלוואה ועוד הלוואה לנתבעת. כל זאת כדי לאפשר לנתבעת לעמוד “באופן סדיר” בתשלומי ההלוואות, סה”כ 4- במספר.
ובנוסף, המסגרת החריגה והלא הגיונית בחשבון העו”ש, בסך 25,000 ₪ אותה קיבלה אורנה, כדי שלא תחרוג מהמסגרת וכדי שתוכל לשלם “באופן סדיר” את הלוואותיה.
כושר ההחזר
כל עובד בנק בתחילת דרכו לומד כי לפני מתן הלוואה, יש לבדוק את כושר ההחזר של מקבל ההלוואה. כושר ההחזר של הלווה הוא אחד הקריטריונים המרכזים בשיקוליו של הבנקאי במתן הלוואה.
אין ספק כי בדיקה שטחית של חשבון הבנק של אורנה, גם ע”י אדם לא מיומן, מראה כי כושר החזר של אורנה הוא שלילי. אין לאורנה כושר החזר.
מכאן, שמתן ההלוואה הראשונה בסך 100,000 ₪, היה מלכודת לערב והכל כדי לשפר את הערבויות והביטחונות של הבנק לחוב של אורנה.
מסגרת העו”ש- הבנק לא התריע בפני ערב להלוואה על המסגרת הגבוה והחריגה שיש לנתבעת בחשבונה, במיוחד לאור הכנסתה החודשית הנמוכה.
בהתאם לחובות האמון ותו”ל המוגברות של הבנק, הייתה חובה על הבנק לגלות לערב את המצב של אורנה לאשורו, לפני החתימה של הערב על ההלוואה.
חובות האמון והזהירות המוגברות של הבנק.
א. כב’ ביהמ”ש פסק שוב ושוב, כי הבנק חב ללקוחותיו חובות אימון וזהירות מיוחדות ומוגברות (ר’ ע”א 1/75 בנק ישראלי למשכנתאות בע”מ נ’ הרשקו, פ”ד כט(2) 208, 211 (1975); ע”א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ צבאח, פ”ד מח(2) 573, 591 (1994)). לעניין אופיו של הקשר הנוצר בין הבנק ללקוח, מובאים על ידי הנשיא מ’ שמגר בע”א 5893/91 הנ”ל דבריו של ד”ר ריקרדו בן-אוליאל, כדלהלן:
“בהקשר לשירותי בנק, נמצא הלקוח לעיתים קרובות בתלות כלפי הבנק, הן במתן השירות עצמו, והן בקביעת ההסדר המשפטי שחל עליו. בנוסף לכך מבוסס היחס בין הבנק ללקוחו, בראש ובראשונה על אמון שיש ללקוח במומחיות הבנק במתן השירות… במתן השירות מאמין הלקוח – ואמון זה הוא לגיטימי – כי למען הגשמת תפקידו יתנהג הבנק ברמה גבוהה של מקצועיות, הגינות וזהירות מופרזת, כלומר שהוא ינקוט הסדרי עבודה וניהול אשר רמתם תהיה גבוהה מהרמה שאדם אחר היה נוקט בנסיבות דומות.” (ריקרדו בן-אוליאל דיני בנקאות – חלק כללי 592 (1996)).
ב. ע”א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ צבאח,
“מערכת היחסים אשר בין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת. ייחודה נגזר מהסתמכות קהל הלקוחות על הבנק והאמון אשר רוחש הציבור למוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפשים בעיני הציבור כסמכות מקצועית. ברשות הבנק מצוי מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק, כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים אשר אינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים, ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו כדי להקדים פני נזק אפשרי, למרות שיש בכוחו לעשות כן“.
התנהלות הבנק לאחר מתן ההלוואה בערבות הערב
- לאחר מתן ההלוואה, החשבון של אורנה התנהל באותה צורה בדיוק. לאורנה היו הוצאות גבוהות בהרבה מהכנסותיה והבנק המשיך להזין את החשבון בהלוואות נוספות, סה”כ 5 הלוואת נוספות!!!
ברור לעין כל, כי ללא ההלוואות הנוספות, אורנה לא הייתה עומדת בהסדר התשלומים של ההלוואות בחשבונה. כמו כן אורנה הייתה חורגת ממסגרת האשראי המופרזת שהייתה לה.
- הבנק לא טרח לעדכן את הערב להלוואה כי אורנה מתקשה מאוד בניהול חשבונה. ורק ההלוואות הנוספות שהבנק מעמיד לה מידי פעם בפעם, מאפשרות לחשבון להתנהל לכאורה בצורה סבירה. למרות שבפועל ברור לעובדי הבנק כי הם דוחים את הקץ, להגבלת החשבון של אורנה.
- סעיף 26 לחוק הערבות קובע ביחס לערב יחיד:
(א) “לא קיים החייב את חיובו יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב”.
בפועל אורנה לא הצליחה לקיים את חיובה, ללא ההנשמה המלאכותית אותה הזרים לה הבנק מדי פעם עם בהלוואות ו/או עם בהגדלת מסגרת האשראי.
הבנק לא טרח להודיע לערב כי מצבה של אורנה מחמיר מיום ליום ובפועל היא לא עומדת בחיוביה.
4. חובת הגילוי של הבנק-על הבנק מוטלת חובת גילוי, חובת הגילוי הינה מוגברת, מתוך חובת האמון המוגברת.
א. כך בפס”ד רע”א 6823/05 אברהם רואימי נ’ בנק לאומי לישראל.
ב. כך גם ע”פ כללי הגילוי נאות- חוק הבנקאות(שרות ללקוח)-1981, סעיף 5:
” לגלות ללקוחותיהם כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שרות שהם נותנים“.
ג. בפס”ד ה”פ 744-08נתן וורשה נ’ בנק מזרחי טפחותבע”מ, בבית משפט המחוזי בתל אביב.
כבוד השופטת דרורה פלפל :
“חובת הגילוי המוטלת על הבנק הינה עצמאית, ואינה תלויה במצב נפשי זה או אחר של הצד שכנגד. חובת הגילוי הינה חלק מחובת תום הלב והדרך המקובלת, נשוא סעיף 12 ו-39 לחוק החוזים התשל”ה-1975. במקרה הנוכחי, היא ממוקמת בסעיף 12 ומחייבת גילוי כל פרט מהותי רלבנטי, במסגרת המשא ומתן לקראת שכלול ההסכם, שהרי “על צד למשא ומתן מוטל לכלכל את מהלכיו בתום-לב, משמע בהגינות, תוך התחשבות גם בציפיות ובאינטרסים של הצד האחר ותוך נאמנות לרוח העיסקה ולמטרתה” (דברי השופט מצא בע”א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע”מ נ’ ברנדר, פ”ד נז(1) 158, 170 (2003)). זאת לגבי המתקשר הרגיל, בעוד שמתקשר בנקאי חובת האימון והאמונה, שכוללים את חובת הגילוי – הינה מוגברת (ר’ ע”א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע”מ נ’ צבאח, פ”ד מח(2) 573 (1994))”.
ד. תוצאות של הטעיה הערב ע”י הבנק .
(1). ת”א 5561/07, בנק מסד נ’ כהן – ראשון לציון
בנק מסד תבע את מר כהן בשל ערבותו לשלוש הלוואות של חברה בשם “עולם הבשר והחי בע”מ” (להלן: החברה). יודגש, שמר כהן לא היה בעל מניות או מנהל בחברה. מר כהן הכיר את מר זנגי כבעל מעמד בכיר בתעשיית הבשר, אדם אמיד בעל עסקים משגשגים, שגם עזר לו עצמו בעבר, ולכן הסכים לערוב להלוואות של חברתו.
החברה עצמה העמידה בטוחות כלליות להלוואותיה ולמכלול יחסיה עם הבנק. גם מר זנגי, מנהל החברה, היה ערב מתמיד לכל חיובי החברה. יחד עם זאת, לא ניתנו בטוחות ספציפיות להלוואות הרלוונטיות (אלה שלהן ערב מר כהן), ומר זנגי לא היה ערב ספציפי להלוואות אלה.
החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לבנק, ובמסגרת הליכי תביעה של הבנק נגדה, נתבע גם מר כהן.
מר כהן הודה, שאכן חתם כערב להלוואות הנזכרות לעיל, אך טען שהבנק הטעה אותו, העלים ממנו מידע חיוני ופעל בדרכים נוספות, אשר כולן יחדיו מאיינות את חתימתו ומבטלות את ערבותו.
לאור כל הדברים האלה הפטיר בית המשפט את מר כהן מערבותו לכל שלוש ההלוואות, ואף פסק סך 25,000 ₪ כשכר טרחת עו”ד לטובתו.
(2). ת”א 22341-09-10 פבוש נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ ורחל כגן
כבוד הש’ פרופ’ גרוסקופף קבע לאחרונה בפסק דינו המנומק, והמפורט כי הבנק הבינלאומי ונושאת התפקיד בו – מנהלת סניף בורסת היהלומים בבנק – הטעו במכוון את התובע, אשר הינו סוחר יהלומים, במסירת מידע כוזב ביודעין בדבר איתנותה של חברה עימה בקש להתקשר בהתקשרות עסקית למכירת יהלומים באשראי, וזאת למרות שמצבה הכלכלי היה רע.
הכותב: עורך דין דורון ניכטברגר, מנוסה בתביעות בנקים